מאת : נועם אלון (מתוק.נט) דנה (או בכינויה דנה'לה), אחת מלקוחות מתוק.נט שיתפה אותי באתר האינטרנט שלה, ולהפתעתי, מצאתי משהו קצת שונה כשנכנסתי אליו.. מלבד עוגות בצק הסוכר המוכרות לנו מרוב האתרים, עוסקת דנה גם ב"יצירות" מתוקות אחרות כמו תפוחים מסוכרים, ג'ונים מתוקים, טריקולדים ועוד..

האמת, שהתכנון המקורי היה שאני אכתוב על דנה, אבל היא החליטה לעשות לי את העבודה, וכתבה (כמעט) כבר הכל.. אז.. תכירו את דנה.. מאז ומתמיד אהבתי את המטבח.. אהבתי לבשל.. אהבתי לחתוך..לקצוץ.. את הריחות.. את כל הפטנטים החדשים... כל הכלים... הכל הכל!! ותמיד אהבתי מתוקים.. זה משהו שאי אפשר לוותר עליו... לא משנה כמה דיאטות תעשה.. קשה לברוח מהחשק הזה! אני מנסה לחשוב אחורה.. על כל העבודות שעבדתי בהן.. וכשחושבים על זה הן לא ממש היו קשורות  לתחום.. הכי קרוב שאני יכולה לחשוב זה שמלצרתי בבית קפה, ונכנסתי מידי פעם למטבח.. והצצתי מה עושים שם..
	אני מנסה להיזכר מה היה הזיכרון הראשון שלי מעולם המתוקים.. אבל לא עולה לי כלום לראש... אני פשוט יודעת שמאז ומתמיד אהבתי מתוקים... בכל הצורות, בכל המינים, בכל הצבעים, בכל הגדלים, רק מתוקים מתוקים מתוקים... כאילו נולדתי אם האהבה הזאת בדם..אומרים שלנסיכים יש דם כחול, אז אני אומרת שיש לי שוקולד במקום דם. כמו כל ילד אהבתי שוקולד, סוכריות,חטיפים, עוגות, עוגיות, כל מה שקשור... זה המשיך גם כשגדלתי בגיל ההתבגרות, לא היה אכפת לי ששוקולד עושה פצעונים או שהרבה חטיפים משמינים- וכולם יודעים איך זה בגיל ההתבגרות, גיל נוראי שלא משנה כמה תנסה להיות יפה זה פשוט לא יצליח לך.. גם בגיל מאוחר יותר כשכבר גדלתי והיינו יוצאות החברות לבית קפה, לא יכולתי לחכות לסוף הארוחה, הייתי חייבת להזמין קינוח בסוף ! גם אם אין מקום... לכן כשסיימתי צבא והתחלתי לעבוד בכל מיני עבודות וגם שלב הלימודים
הגיע בסוף, בעולם של ימינו מאוד קשה למצוא את עצמך, יש כל כך הרבה אפשרויות עבודה, ורוב האנשים שאני מכירה, כולם פונים לעבודה שהם לא אוהבים, או עבודה שמכניסה להם הרבה כסף וכו'. אז פשוט ישבתי וחשבתי מה אני רוצה לעשות עם חיי...ואחרי סינון מאוד קצר הגעתי למסקנה אחת... מתוק! קינוחים! קונדיטוריה! מה יותר טוב מלעבוד בעבודה שאתה אוהב!!! מאז שנפלה ההחלטה הייתי מאוד נעולה בנושא... ואף אחד לא יכול היה לשנות את דעתי.. חיפשתי לימודים.. והלכתי ללמוד במכללת השף בתל אביב.. תמיד אהבתי את הריח שהתנור מפיץ כשיש עוגה בתנור.. אני אוהבת לראות את העיצוב של העוגות...את התוצאה הסופית,  יש עוגות כל כך יפות שפשוט לא בא לך לאכול אותם.. והאושר על הפנים של האנשים כשהם אוכלים משהו טעים.. או שהם מקבלים  משהו שהם הזמינו ופשוט רואים על הפנים שלהם שהם מרוצים!
	אבל אני יותר אוהבת את ההרגשה שלי... אני פשוט יוצאת מרוצה ויש בי מין הרגשה כזאת של אושר כשאני מצליחה מתכון חדש.. כשמשהו לא יוצא לי טוב... אני ממש מתבאסת.. והכי חשוב הביקורות בסוף... כשמישהו טועם את מה שעשית, ואתה כולך מחכה לתשובה.. הכי כייף לשמוע.."יאוווו איזה טעים!!!"
אז אחרי שלמדתי.. ידעתי שאני צריכה להתחיל להתעסק בתחום... אבל במשך שנה וחצי מאז הלימודים לא ממש יצא לי.. ואז באה אליי חברה.. וביקשה שאני אעשה לה עוגות לחינה.. וזאת הייתה המכירה הראשונה שלי... כולי התרגשתי.. אחרי זה טיפה קיבלתי יותר אומץ.. והתחלתי לחשוב יותר על הנושא.. משם בעצם נולדה "דנהלה".
	השאיפה שלי.. היא שתהיה לי חנות קונדיטוריה קטנה.. בצבע ורוד... כמו הלוגו.. ביתית.. לא רשת.. שאני אוכל להיות בה.. שכל האנשים שיטעמו את  מה שאני מכינה.. ממש תיפול להם הלסת.. שתמיד יהיו את אלה שיחזרו לעוד.. הלקוחות הקבועים! אתם מוזמנים להכנס לאתר הבית שלי: http://www.sweetdana.co.il/